יום ראשון, 3 ביוני 2012

לא אשכח לעולם

לא אשכח לעולם את הפעם שאבי הרביץ לי בשל תפוחים.
שלום שמי יהודה בורלא אני בן 10 מירושלים אני גר בביניין קומה 2 שם אני גר. את אנשי הבניין אני אוהב, ובמיוחד את משפחתה של דילסיה אני יותר מחבב.
דליסיה גרה במרתף, אביה ברח עם כספה של אמה, לךאחר מכן משפחתה הגיעה למצוקה כלכלית.
אבי הוא רב גדול, כל יום שישי-שבת מתאספים אליו צדיקים רבים.
אין מצב שהם לא היו יוצאים מהבית בלי תפוחים.
יום אחד בהיר רציתי להרשים את דיליסיה  ידעתי שאם אעזור לה היא תוקיר לי תצודה ותעריך אותי, אולי ככה לפחות אתקרב אליה.
רצתי לביתי לקחתי ארבעה תפוחים, לא הבחנתי שהם היחידים שנשארו.
הבאתי לדיךיסיה את התפוחים היא חייכה, ואני אחריה.
יום שישי הגיע ואבי צעק בעוצמה רבה, לא אשכח את הקול והמילים"מי לקח את התפוחים?!"
אבי הרביץ לי בחוזקה, לא עניין אותו שבכיתי, הוא היה מרוכז באיך לחנך אותי.
"בחינוך ספרטני".
אחרי המקרה בו אבי גירש אותי, למדתי להיות עצמאי, אך כמובן שהייתי מעדיף להישאר בביתי החם.